<h1>התרומה סימן צ"ג</h1>
<h2>דף יא:</h2>
תנן פעמים צריכים להיות בודקת עצמה שחרית וערבית ובשעה שהיא עוברת לשמש ביתה אמר רב יהודה אמר שמואל ל"ש אלא בעסוקה בטהרות דמגו דבעי' בדיקה בסוף תשמיש לטהרות בעיא נמי בדיקה מקודם תשמיש לבעלה אבל אינה עסוקה לטהרות לא בעיא בדיקה לבעלה מאי קמ"ל תנינא פרק שני כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן הוה אמינא אשה שיש לה ווסת קמ"ל שמואל אפי' אין לה ווסת והא אמרה חדא זמנא א"ר זירא אמר רבא בר ירמיה אמר שמואל אשה שאין לה ווסת אסורה לשמש עד שתבדוק ואוקימנא לה בעסוקה בטהרות אבל לבעלה לא בעי בדיקה ומשני ההיא דרבה בר ירמיה סתמא אמרה ואוקימנא לה לטהרות דווקא מכלל דחברותיה אתמר משום דהך דאמר רב יהודה אמר שמואל דאמר בהדיא לבעלה מותרת בלא בדיקה. תניא נמי הכי בד"א לטהרות אבל לבעלה מותרת במה דברים אמורים שהניחה בחזקת טהורה אבל הניחה בחזקת טמאה היא בטומאתה עד שתאמר טהורה אני והך ברייתא מסתמא מיירי אפי' באין לה ווסת מדלא משכח איסור אלא כשהניחה בחזקת טמאה אע"פ דתניא בתר הכי חמרין ופועלין והבאין מהדרך נשותיהן להם בחזקת טהרה ובאין ושוכבין עמהן בין עירות בין ישנות משמע כשהיא ישנה יבא עליה אבל אין לה ווסת אפי' ישינה צריכה בדיקה והשתא מוקמה בטהרות אע"ג דקתני בסיפא התם אבל הניחה טמאה לעולם היא בטומאתה והוה מצי לאשכוחי טומאה באין לה ווסת י"ל התם קמ"ל דבין עירות בין ישינות צריכה שתאמר טהורה אני ולא סגי בתביעה אבל אם הניחה בחזקת טהורה אפילו אין לה ווסת אינה צריכה רק תביעה אפי' לטהרות כדאמרינן התם כיון שתובעה אין לך בדיקה גדולה מזו והא דהוצרך לאוקמה לטהרות ולא לבעלה ואפי' אין לה ווסת משום דכיון דתנא נשיהם בחזקת טהרה למה הדר ותני ובאין ושוכבין עמהם אלא משמע לכל מילי ואפי' לטהרות ועוד ברייתא קמייתא מוכחא דמיירי אף באין לה ווסת דקתני בגווה בתוספתא מעוברת ומניקה בועלן טהור ואשה שיש לה ווסת ושאר נשים טהורות לבעלה במה ד"א בהניחה בחזקת טהרה אבל התלמוד הביאה בקוצר ושאר כל נשים דקאמר היינו אפי' אין לה ווסת דאי לרבות בתולה וזקנה הוה ליה למתנינהו בהדי מעוברת ומניקה.
